קטיה פרידמן
כשהיינו בהריון, חלמנו להיות הורים הכי מושלמים..
אבל אז מתחילים הלילות ללא שינה, ללא זמן לאכול, מחסור באינטימיות…עייפות מצטברת, העצבים , הכעסים עולים.. התפרצויות זעם על כל מה שקורה מסביב..
ואז מגיעה גיל השנתיים הנוראי. ואני כותבת את זה בחיוך, כי אין שום דבר נורא בגיל הזה, זה גיל העצמאות הראשוני,שהם רוצים להיות עצמאיים, אז תנו להם את ההזדמנות הזאת, את האפשרות להכיר, תנו להם להתנסות… תעודדו אותם .
ואז ברגע שאנחנו חושבים שהכל מתחיל להסתדר, מגיע גיל גן עירייה, ושם מתחילים בעיות אחרות, ובמקום להנות מזה, אנחנו שוב חוזרים לשלב ההתמודדות.
ואז מגיע גיל בית ספר, והילדים מהר מאוד מבינים שנגמרו"החיים הטובים" שיש וש.ב, וצריך ללמוד, ויש מורים שדורשים ודורשים ודורשים… ובבית יש הורים שדורשים ודורשים ודורשים…
ואז באזור כיתה ד כזה, מתחיל גיל ההתבגרות הראשוני, גיל שבו ההורמונים מתחילים להשתלל , יש שינויים פיזיולוגיים בגוף, יש שינויים חיצוניים, ומתחילים להרגיש פרפרים בבטן …
אותו הנוער שהיה לפני רגע ילדים מתחיל ללכת לאיבוד…
ובמקום לקבל את זה, הם נכנסים לסוג של "סרט אימה" – בבית ספר דורשים, כועסים ומענישים,… בבית דורשים, כועסים ומענישים. כשהם מנסים לדבר, אנחנו המבוגרים משתיקים אותם, כשהם מנסים לזעוק לעזרה, אנחנו המבוגרים מתעלמים מהם..
והם הופכים להיות בודדים יותר ויותר ויותר…
אני זוכרת את עצמי בגיל הזה – זה גיל כל כך מפחיד, כי מצד אחד אני כבר לא ילדה, אבל מצד שני אני עדיין לא בוגרת..
הם זקוקים לנו, לאהבה שלנו, לתמיכה שלנו, לזה שפשוט ניהיה שם בשבילם, בלי לכעוס, בלי להעניש, מבלי לאיים….
הורים יקרים, כותבת לכם 3 טיפים סופר חשובים לבנות מקום בטוח לילדים !
להקשיב להם ולא רק לשמוע אותם - מבלי לשפוט
להוריד את הכובע של ההורה שלכם - שימו את הכובע של אתם באותו הגיל
לאהוב אותם ולהתגאות בהם - ללא תנאים
תזכרו- כשהיינו בהריון, חלמנו להיות הורים הכי מושלמים…..
חפשו אותי בפייסבוק, אינסטגראם וטיק טוק – קטיה-לגדול במשפחה מאושרת
